התפתחות רגשית במרחב יוגה
וויניקוט פוגש יוגה

אני כותבת בעיקר כדי לאפשר מבט רחב . עלינו, על המורים שלנו, על המורים של המורים שלנו ועל כך שתרגול יוגה עם מורה הוא גם מרחב התפתחות רגשי (גם עיבוד וגם פורקן) . התפתחות רגשית בריאה במרחב קשוב תוביל לעצמאות ואילו התפתחות רגשית לא בריאה במרחב לא קשוב תוביל לקונפליקט ולהיצמדות או דחייה חזקות.

אחד הדברים המהותיים ביותר בדרך היוגה , היא שתתפתח יכולת לאימון אישי - לבד.

כלומר, שהתלמיד יפנים את עקרונות התרגול ויוכל לפתח סדהנה משלו, המתאימה לצרכיו - אותה הוא יתרגל לבד, בהתמדה, ברציפות ובכנות, ללא תלות בגורם חיצוני.

כאשר נוצרת מערכת יחסים של תלות במורה, אשר מצידו אינו תומך ומעודד תנועה עצמאית של המתרגל לעבר ההיפרדות והלבדיות, אלא מעצים את הקשר הרגשי ואת גורמי המשיכה והדחייה ומשם את דמותו ואת דמות התלמיד בהתניה אליו - היכולת לעצמאות והתפתחות במסע אישי הולכת ופוחתת.

היכולת להיות לבד , היא מהותית ומתפתחת מדהים בתרגול יוגה בריא.

היכולת להיות לבד, בנוכחות אחרים

היכולת להיות לבד, בנוכחות מורה

היכולת להיות לבד, ללא כל נוכחות אחרת

כולן קשורות, ביכולת להיות יחד, והפוך.

וויניקוט , שמדבר על מערכת היחסים בין אם לתינוק, קבע מושגים שרלוונטים ליחסי מורה ליוגה ותלמיד בהרבה מובנים.

"אם טובה דיה" , "סביבה מחזיקה", "אובייקט מעבר" ו"התייחסות האני" - כולם משפיעים על מרחב ההתפתחות והלמידה הרגשית - חברתית.

בתהליך מוצלח של לימוד יוגה, ייתכן שבתחילה התלמיד יזדהה מאוד עם המורה, אך עם הזמן, בתהליך ההפרדות וההתבגרות הן הרגשית והן הרוחנית, הוא יכול להשיג בגרות אישית, עצמאית ובריאה ללא תלות במורה.

המורה נוכחת, קשובה ושם לעת קושי. אך המתרגל מתרגל את עצמו בעצמו.

היכולת להיות לבד, היא מאבני הבסיס שמתפתחות ונדרשות בלימוד יוגה. הן בקבוצה והן בפרטני והיא בקשר ישיר עם היכולת להיות ביחד , עם הקבוצה ועם המורה , ולהישאר אותנטי במסע הפנימי .

אנחנו מתמסרים ועובדים על התמסרות - אך לא לאדם או אובייקט כלשהו , אלא לאיכות או למהות - לדבר ללא צורה. כמו חמלה או אהבה או ליאמות או פשוט לאלוהות - כפי שאנו חווים אותה.

לא לאצבעות שמצביעות - מדוייקות ככל שיהיו.

לכן, מרחב שאינו בטוח, ללא ספק מייצר קונפליקטים ורעש פנימי, מפריע ללמידה של היוגה עצמה (השקטת תנודות ההכרה) ומחזקת את גורמי המכאוב (משיכה/דחייה).

אחת הבעיות עם מורה "גורו" , שהוא מציג איכויות פתולוגיות (למשל מגע מיני, אגו אלים שמחפש שליטה דרך כסף, רעיון, אידיאולוגיה קיצונית ועוד) והמתרגל , במקומו החשוף, מפנים את האיכויות האלה לתוכו - מה שמייצר קונפליקט פנימי מתמיד.

דבר זה , מקשה על האדם להשיג זהות אישית ומלאה כמורה ליוגה , בדרכו, בפני עצמו, בבטחון ואמונה והרבה פעמים יחווה פיצול או יתנהג עם אותה הפתולוגיה שהציג מורו.

ומה הפתרון?

אחרי שכל זה נאמר, הכיוון לפתרון הוא בגבולות וחמלה.

איך ואיפה לשים גבולות ומהי חמלה? על זה נכתבו ספרים שלמים,

אבל סוטרה 1.33 מתמצתת לנו את זה יפה.

שווה להעמיק בה .

אם מעניין אתכן לשמוע עוד על וויניקוט ויוגה ועל יחסי מורה-תלמיד ברמה הרגשית - פסיכולוגית , מוזמנים לצפות בהקלטת השיעור.

​

דברו איתי ואשלח לכם

​

בתמונה :

אני מנסה להיות מורה טובה דיה, שומרת על מרחב בטוח ורודפת אחרי הקופים בכל מקום, שלא יפריעו לתרגול ויגנבו את הטלפונים ומשקפי השמש . כמובן שדיברנו אז גם על הקוף הפנימי רישיקש 24